תהליך פרידה מחיתולים הוא תהליך מרגש ומשמח מאוד. תהליך המסמל התבגרות וגדילה של הילד.
יחד עם זאת, לעיתים התהליך יכול להיות ארוך וממושך, מלווה בהרבה תסכול ולא פשוט.
חשוב להבין שמוכנות לפרידה משתנה בין ילד לילד. ישנם ילדים שיהיו מוכנים בגיל שנתיים, בעוד אחרים יהיו מוכנים בגיל מאוחר יותר- לכל ילד קצב משלו.
תהליך פרידה מחיתולים יכול לערוך בין מס' ימים למס' חודשים- לפי קצב הילד/ה.
הצלחת תהליך הפרידה מחיתולים תלויה במס' גורמים:
- בשלות ומוכנות הילד.
- בשלות ומוכנות ההורה (כן, כן, גם אתם צריכים להיות מוכנים לתהליך)- בסופו של דבר, התהליך תלוי בכם. הדרך בה תנהלו את התהליך והמסרים שתעבירו, הם אלה שיובילו לתהליך מוצלח.
כיצד יודעים שהילד בשל ומוכן לתהליך הפרידה מחיתולים?
- יכולת ביטוי– הילד לא חייב לדבר שוטף על מנת להתחיל בתהליך. מספיקה שתהיה לו היכולת לסמן להורה מתי הוא צריך לעשות פיפי / קקי על מנת שההורה יוכל לעזור לו ללמוד.
- יכולת מוטורית– להוריד וללבוש מכנסיים ותחתונים, יכולת לשבת.
עושה הרבה מהדברים באופן עצמאי– אוכל/ת לבד, נועל/ת נעליים לבד וכו'. - יכולת להבין ולעקוב אחר הנחיות– נעשה תרגיל עם הילדים: כאשר אנו נמצאים איתם בסלון, נבקש מהם להביא בקבוק/ מוצץ שנמצא על המיטה בחדר. אם יביאו לנו, נדע שהם יודעים לעקוב אחר הנחיות. למעשה אנו מכינים אותם להנחיה ללכת לשירותים בעת הצורך.
- מוטיבציה לעצמאות– לרוב בגילאי שנתיים, הילדים מתחילים לפתח מוטיבציה גדולה לעצמאות.
נשמע הרבה פעמים "אני-אני, אני לבד" כאשר נרצה לעשות משהו עבורם. זה מעיד על התפתחות ורצון להתחיל להיות ילדים גדולים ועצמאיים.
אך עם זאת, ישנם ילדים שלא יביעו את הרצון או לא יביעו מוטיבציה לבצע את הדברים הללו.
למצבים הללו יכולות להיות מס' סיבות:
- אח חדש שהצטרף למשפחה– גם אם הם היו עצמאים לפני כן, פתאום כשהגיע האח הקטן, אין להם חשק. הם רואים שעושים הכל עבור התינוק וגם הם רוצים את כל תשומת הלב מההורים.
- ההורים לא מאפשרים– "תיתן לי, אני אעשה את זה", "בוא אני אלביש/ אאכיל אותך" וכו'. כאשר זה קורה, הילד למעשה מוותר מראש.
- תחושת מסוגלות ותחושה רגשית טובה– נלמד את הילדים לחוות תסכול ולדעת כיצד להתמודד איתו. נתאמן בדחיית סיפוקים. אין כוונה לתסכל אותם לחלוטין, אך כן לאפשר להם להביע תסכול כשהם לא מקבלים בהכרח את מה שביקשו (כמו שוקולד, משחק או להפסיק לראות את התוכנית האהובה עליהם). להבין שהם עצובים ולאפשר להם להיות מתוסכלים. לא לכעוס או לצעוק, רק להיות לידם עד שירגעו ולתמוך בהם.
כאשר ההורה מאפשר לילד/ה להביע תיסכול ותומך בו/ה באותו הזמן, בעצם עובר המסר שאנו מאמינים וסומכים עליהם להתגבר על הקושי ולא פחות חשוב- אנו כאן על מנת לתמוך.
כאשר נתחיל את תהליך הפרידה מחיתולים, הילד יחווה תסכולים וחשוב שידע כיצד להתמודד איתם.
לאחר שעברנו על חלקם של הילדים בתהליך, לכם ההורים תפקיד חשוב וקריטי גם כן. גם הוא כרוך בהכנה.
כיצד יודעים שההורה מוכן לתהליך הפרידה מחיתולים?
- הכנת הילדים לגמילה– עידוד הילדים לעצמאות, מסוגלות, דחיית סיפוקים והתמודדות עם תסכול וקושי. חשוב לזכור שהלמידה הזו נעשית מגיל אפס. אל תחכו לרגע הגמילה, התחילו קודם לכן.
כיצד נעשה זאת?
- נאפשר לו/ה בחירה (בגדים, נעליים, סיפורים לפני השינה וכו').
- נלמד ונאפשר לו/ה לעשות דברים לבד (לאכול, לשתות, להתלבש, לסדר את החדר, לנעול ולחלוץ נעליים וכו').
- במידה ואמרתם "לא", עמדו במילתכם.
זה לא יהיה פשוט ותחוו התנגדות מצידם, אבל זה חלק מהעניין. אפשרו להם להביע תסכול (בכי, השתטחות וכו') והיו אמפטיים ומכילים. אמרו להם שאתם פה לתת חיבוק כשירצו. אל תעזבו אותם עד שירגעו.
העבירו את המסר: "אנו מבינים את התסכול שלך ואנו פה איתך לעבור את זה יחד".
- החלטה על מועד מתאים לתהליך הפרידה מחיתולים– ההורה צריך להחליט על המועד המתאים לתהליך.
כמובן שחשוב מאוד להתייחס למוכנות הילדים ולמוכנות שלכם (אתם צריכים להיות סבלניים ומכילים ולהבין שהתהליך כרוך בלכלוך, הכלה ותסכול).
- התחלה וניהול התהליך עם מסר ברור ותנאים מתאימים– במידה והחלטתם להוריד את החיתול (לאחר שהבנתם כי הילד/ה מוכן/ה והכנתם אותו/ה כראוי לתהליך), המסר שצריך להגיע מכם הוא:
- אין יותר חיתול- לא להחזיר אותו בכל פעם שהילד/ה מבקש/ת.
- אנו סומכים ומאמינים בך שאת/ה יכול/ה ומסוגל/ת.
אז במידה והתחלתם, אני מאחלת לכם הצלחה רבה.
במידה ותצטרכו לדייק את מוכנות הילד שלכם לתחילת התהליך, אתם מוזמנים להוריד את המדריך המלא שלי או לפנות אלי ונעבור על הדברים יחד.
בהצלחה!
