דמיינו לכם רגע… אתם בבית קפה, ולידכם, יושב/ת הילד/ה שלכם.
הם כבר בני 25. עברו לימודים, צבא ונמצאים ממש רגע אחד לפני העולם הגדול.
מהם הכוחות שיהיו לו/ה על מנת להתנהל בצורה מיטבית בעולם הזה? מהם הדברים שבאמת חשובים לכם?
אז אחרי שעניתם לעצמכם יחד עם בן/ת הזוג או לבד, חשוב לי להבהיר שאנחנו ההורים, המחנכים המשמעותיים ביותר של ילדינו.
עמי איילון אמר פעם- "אם אתה לא יודע לאן אתה שט, אין שום רוח שתיקח אותך לשם".
ילדים נולדים עם טמפרמנט מסוים ופוטנציאל שונה להתפתחות. יחד עם זאת, המאפיינים המולדים אינם חורצים את גורלם. לנו ההורים, קיימת השפעה אדירה על בחירותיהם ועל האופן בו המאפיינים הגנטיים יבואו לידי ביטוי באופיו של הילד.
לגדל ילדים עצמאיים, משמעותו ילדים שלא יהיו תלויים בנו בגיל 30 (כמובן שאנו מעוניינים בקשר עמוק ויציב ושיתייעצו איתנו, אבל שלא יהיו תלויים בנו).
על מנת לגדל ילדים עצמאיים נדרשת תכונה/ מיומנות נוספת, והיא אחריות.
עצמאות ואחריות באים יחד. צריך לקחת סיכון (מצידנו) ולהעניק אחריות.
כולנו בני אדם וכולנו צריכים בסופו של יום את אותם הדברים. כשאני עצמאי ואחראי לחיי, מתפתחת אצלי תחושת ערך טובה. ככל שילד עושה לעצמו יותר, מעריכים אותו וכך הוא מעריך את עצמו טוב יותר.
כמו כל דבר בחיים, גם זה דורש אימון. אם אני רוצה שהילדים שלי יתאמנו על עצמאות, אני צריך/ה לזהות וליזום סיטואציות בהן יוכלו להתאמן על עצמאות.
להיות הורה יוזם ומאפשר.
במה אני כהורה יכול/ה לאפשר עצמאות?
אז הנה כמה דוגמאות:
עצמאות פיזית, חשיבתית, שיחה, הבעה עצמית- להפסיק לעשות בשבילם מה שהם יכולים לעשות בעצמם, על מנת לאפשר התמודדות עצמאית עם קבלת החלטות.יש לאפשר להם לחשוב מה הקושי ומה הפיתרון (ולא לבצע למענם את התהליך)- "מה אתם תעשו?" "מה לדעתכם נכון לעשות" וכו'.
ילד לא קם בגיל 25 ומתחיל להיות עצמאי. הוא צריך להתאמן על זה מעכשיו.
