סיטואציה מוכרת ונפוצה מאוד בלילה בקרב ילדים, היא להתעורר בבכי. את זה אתם בוודאי מכירים. מה הפיתרון לרוב? מוצץ! איך לא?!
אתם קמים כמו זומבים, מביאים לו/ה את המוצץ וחוזרים לישון.
במקרה הטוב- קמתם פעם אחת.
במקרה הגרוע- הפסקתם לספור.
אז מה עושים?
במידה והילד/ה לא יודע/ת לקחת את המוצץ לבד
במהלך היום, כשהילדים ערים, נניח אותם על משטח ההפעלה. במקביל, נניח להם את המוצץ בכף היד, על מנת שיתרגלו את התנועה של הכנסת המוצץ לפה (בדיוק כפי שהם מכניסים צעצועים או לוקחים אוכל לבד ומכניסים לפה). כך אנו נלמד אצלם את המודעות למוצץ וכיצד לקחת אותו.
במידה והם כבר מספיק גדולים וזוחלים, נפזר על גבי המשטח מספר מוצצים ונאפשר להם לקחת אותם באופן עצמאי.
כאשר נבחין שהילד/ה יודע/ת לקחת את המוצץ באופן עצמאי במהלך היום, נוכל ללמד אותו/ה לקחת גם בלילה.
במידה והילד/ה יודע/ת לקחת את המוצץ לבד
בלילה, אנו נניח מספר מוצצים ברחבי המיטה: 2 לצידי הראש (אחד בכל צד) ואחד לצד הרגליים. למה לצידי הרגליים? בדיוק מהסיבה שאתם מוצאים אותם לפעמים הפוכים מהאופן בו נרדמו בלילה.
לאחר שהנחנו את המוצצים ולפני שנפרדנו בחיבוק ונשיקה (לאחר טקס השינה), חשוב להפנות את תשומת ליבם לעניין. לציין ולהראות להם היכן נמצאים המוצצים ומה צריך לעשות במידה והם מתעוררים וצריכים מוצץ (בכל לילה).
האם בזאת סיימנו? הלוואי!
סבירות גבוהה שזה לא ייפתר בלילה אחד. לכן, כשתתעוררו (שוב) במהלך הלילות הראשונים לקול בכי בגלל מוצץ, חשוב להניח את המוצץ בידם ולכוון את היד לכיוון הפה. לא לבצע עבורם את העבודה (להניח בפה). קח הם ילמדו ויתרגלו את התנועה שעליהם לבצע. לאחר כמה לילות ידרש מכם רק להניח את המוצץ בידם, ולבסוף הם ילמדו לקחת את המוצץ בעצמם.
