"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"
כתב: ד"ר סוס
עברית: לאה נאור
אני חושבת שזה ספר מצוין לא רק לילדים, אלא גם למבוגרים, לא בהכרח הורים.
המסר בסיפור הוא שצריך לנסות, להתנסות, צריך לטייל, לחוות, להסתקרן. נכון, לפעמים (יותר נכון לרוב):
"מִצְטַעֵר לַסֵּפֶר,
הָאֱמֶת הִיא פְּשׁוּטָה,
נִּתְקָלִים,
נִכְשָׁלִים,
לַפְּעָמִים גַּם אַתָּה"
יהיה קשה מאוד. ניפול וסביר להניח שיכאב, אך חשוב שנאמין בעצמנו:
"יָבוֹא מָה שֶׁיָּבוֹא! מוּכָן לְכָל!
מוּכָן, כִּי אַתָּה בַּחֹר שֶׁיָּכֹל!"
ושנדע להתרומם ולהמשיך בחיפוש שלנו אחר האושר:
"לֹא!
זֶה לֹא בִּשְׁבִילְךָ!
אַתָּה לֹא תְּחַכֶּה.
תתחמק דַּי מַהֵר,
וְתִמְצָא מְקוֹמוֹת
מוּזִיקָלִיִּים יוֹתֵר.".
ספר מעולה שמלמד אותנו שלא תמיד צריך להיות ראשונים, כי לא תמיד נצליח להיות ראשונים וזה בסדר. חבל על בזבוז האנרגיה והתסכול. לא קיים מישהו שתמיד מצליח. לא מנהיגים, לא משקיעים גדולים ולא ספורטאים גדולים. גם מייקל ג'ורדן (לחובבי הספורט מבינכם שמכירים ואלו שלא אז הגיע זמן 😊), גדול הכדורסלנים בכל הזמנים אמר שהסיבה שהצליח כל כך היא בגלל שהוא נכשל שוב ושוב.
זוכרים את הדיונים והשיחות שהסיפורים הללו פותחים לנו עם הילדים? אז באחד המשפטים בספר:
"הַחַיִּים הֵם חָכְמָה שֶׁל שִׁוּוּי מִשְׁקָל.
רַק תִּזָּכֵר לִהְיוֹת זָרִיז וְאָמִין,
וְאָסוּר שֶׁתַּחֲלִיף רֶגֶל שְׂמֹאל בַּיָּמִין."
ערב אחד איתן שאל אותי שאלה- "אמא, למה אסור להחליף רגל שמאל בימין?" בהתחלה זה קצת הפתיע אותי, אך לאחר שהתעשתי, הסברתי לו כיצד אני מבינה את המשפט.
הסברתי לו שדווקא כן מותר להתבלבל וזה בסדר. כך אנו לומדים, כאשר טועים, מתבלבלים.. ושלדעתי התכוונו כאן בסיפור לבלבול בין טוב ורע. כלומר, לא להתבלבל בין מעשים טובים ודרך הישר לבין הבחירה לשקר או לרמות- האם זה נכון? אני לא יודעת, אך היה לי חשוב להעביר לו את המסר שזה בסדר לטעות וזה בסדר להתבלבל.
ביטחון של ילד או בכלל של אדם, הוא אחד הדברים החשובים ביותר.
ביטחון יכול לגרום לך להסתער על החלומות שלך או לשבת בחוסר מעש.
"תַּצְלִיחַ? נָכוֹן?
תַּצְלִיחַ! נָכוֹן!
(תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה אָחוּז בִּטָּחוֹן)
יֶלֶד, אַתָּה עוֹד תָּזִיז הָרִים!"
איזה משפט מנצח, משפט סיום חיובי כל כך. תאמינו בילדים שלכם. שדרו להם שאתם סומכים ומאמינים בהם ומשם הם כבר יסתדרו בכוחות עצמם. אני מבטיחה.