סיטואציה שמתרחשת כל הזמן, במיוחד בגילאים המוקדמים היא תינוק שבוכה. זה בריא וטבעי כמובן, אך שאלה שמעסיקה רבות את ההורים היא: "האם נכון לאפשר לתינוק לבכות ולא לגשת אליו?"
השאלה הזו מגיעה מכל מיני סיבות, ביניהן: "אני לא רוצה שיהיה מפונק", "אני לא רוצה שיתרגל שכל פעם שהוא בוכה אני ארים אותו", "ההורים שלנו נתנו לנו לבכות, ויצאנו בסדר גמור", "אמא שלי אומרת שלא יקרה כלום אם הוא יבכה קצת" או "תתני לו לבכות בסוף הוא ירדם".
אלה רק חלק מהתגובות שאני מקבלת מהורים כאשר הנושא עולה.
בשנה הראשונה לחייו של התינוק הקשר בינו לבין הוריו הוא בעל משמעות עצומה להמשך החיים שלו.
הדפוס שנוצר בקשר הראשוני בין התינוק להוריו והחוויות שהתינוק חווה בשנה הראשונה, הם אלו שיוצרים תבנית שתשמש אותו לאורך כל חייו בדימוי העצמי שלו וביצירת קשרים עם אנשים אחרים.
תינוק שההורה זמין ורגיש לבכי ולמצוקתו, מפתח ביטחון פנימי שהוא אינו לבד, ושיש לו על מי לסמוך. הוא מועד פחות לפתח חרדת נטישה, תחושת חוסר ביטחון וחרדה במצבים של פרידה בניגוד לתינוק להורה שאינו מספק מענה לבכי.
לכן, התפקיד העיקרי שלנו כהורים הוא להוות בסיס בטוח לתינוקנו. לבסס לו את הביטחון ולגרום לו להבין שכאשר הוא צריך שירגיעו אותו, אנו נהיה שם בשבילו.
חשוב להבין: מבחינת התינוק, בכל פעם שהוא חש מצוקה, הוא בוכה. זהו אופן התקשורת היחיד שלו, ואנו ההורים צריכים לספק לו את המענה, כדי לפתח את הביטחון שלו. הביטחון העצמי והאמון הזה (שאנו מעניקים לו) ילוו אותו לאורך החיים לגבי העולם וסביבתו.
לכן, כשאנו מתחילים תהליך ייעוץ שינה, אני דואגת להבהיר להורים שאחד העקרונות הכי חשובים בשיטת "לילה טוב", הוא מענה מיידי לבכי.
אנו צריכים להבין, ילד בתחילת תהליך השינה, מתקשה להירדם לבד. הוא תלוי בהוריו ובגורמים חיצוניים. האופן בו הוא מביע את התסכול והקושי שלו, הוא דרך הבכי. לכן חשוב כל כך להיענות לו.
אם אתם חושבים להתחיל תהליך של ייעוץ שינה, חישבו על התהליך שיהיה לטובת הילד ולטובתכם. אין תרופות פלא, זהו תהליך שלוקח זמן.
