אני מעוניינת לדבר איתכם על 5 טעויות נפוצות שאנו ההורים, מבצעים עם הילדים בכל הקשור לשינה:
לישון מאוחר משמעו לקום מאוחר- האמנם?
ממש לא!
"בוא ננסה למשוך אותו כדי שיירדם מאוחר ואז יקום מאוחר יותר" .
חשוב להבין, על ילדים זה לא עובד! כשהילד הולך לישון מאוחר יותר ממה שצריך, הוא נמצא בעייפות יתר. הוא נכנס למצב של היפר אקטיביות.
זה משפיע על ההירדמות שלו, היקיצות במהלך הלילה ועל שעת הקימה שלו. כלומר, יהיה לו קשה מאוד להירדם. סבירות גבוהה שיקום מס' פעמים בלילה ויקיצת הבוקר שלו תתחיל מוקדם בבוקר (ממש מוקדם).
לכן, חשוב להבחין בסימני העייפות של הילד (שפשוף עיניים,גירוד באוזן/ בראש, פיהוק או כל סימן אחר שמראה על עייפות. אתם יודעים הכי טוב…) ולהיענות להם. להשכיב אותו לישון בהקדם האפשרי.
היענות מוקדמת תקל על ההירדמות.
חוזרים לצבא
יצא לכם לחוות את הרגע שהוא כמעט נרדם ואתם זוחלים החוצה מהחדר?
זה השלב שאתם הופכים לחיילי מארינס! בשקט מופתי ובזחילה אתם יוצאים מהחדר… העיקר שלא ישמע אתכם (שששש!!!!!).
הגעתם לסלון, התיישבתם בכורסא… ואז הוא קלט שאתם לא שם!!!
מכאן והלאה מתחילות הצרחות והבכי. הוא עלה עליכם. אתם חוזרים לשם ועומדים לידו עד שהוא נרדם.
התינוק חושב שאתם איתו ואז הוא מגלה להפתעתו שאתם לא שם, "נעלמתם" לו.
הסיטואציה הזו יכולה לגרום לחוסר אמון בינו לבינכם. הוא מאמין שאתם שם כי גרמתם לו לחשוב כך, אבל בפועל אתם לא…
הדבר החשוב ביותר הוא לגרום לו להבין שאתם לא איתו בחדר. היו בשקיפות מלאה מולו.
ההירדמות העצמאית היא תהליך שהילד לומד. לכן, אתם והוא, צריכים להתמודד עם הקושי ולספק לו מענה מלא לבכי. עשו את התהליך באופן הדרגתי על מנת שהוא ילמד כיצד להירדם לבד. באופן עצמאי.
זוזו! פנו לי דרך!!!
מכירים את הסיטואציה בה הילד משמיע רעש/ קול/ תזוזה, ואתם רצים בטירוף לחדר לדחוף לו את המוצץ לפני שהוא יתעורר ולא יפסיק לצרוח ולבכות?
ברגע שאתם ניגשים אליו, מגיבים מהר להתעוררות שלו ומבצעים עבורו את הפעולה שהוא זקוק לה כדי להירדם, אתם למעשה מעבירים לו את המסר שהוא זקוק לכם להירדם והוא לא יכול לעשות זאת לבד.
הדבר יכול לגרום ליקיצות תכופות יותר בלילה ורק אתם תוכלו לעזור לו להירדם.
אפשרו לו את ההזדמנות לחזור לישון לבד. כל עוד הוא לא בוכה אל תקפצו לחדר שלו לעזור לו להירדם, כל עוד אתם רוצים להעביר לו את המסר שהוא מסוגל לעשות זאת לבד ואתם מאמינים בו.
תתפלאו, אבל הוא עוד יפתיע אתכם ויחזור לישון לבד.
במידה והוא מתחיל לבכות, כמובן שיש לספק מענה לבכי, לחבק ולהרגיע.
החל מגיל 5 חודשים ניתן להתחיל ללמד אותו לקחת את המוצץ באופן עצמאי, ובכך לעזור לו להירדם באופן עצמאי.
זמן איכות בסוף יום
"למה אנחנו צריכים לעשות טקס שינה? הוא קטן מידי ולא מבין כלום"
מוכר לכם?
טקס השינה מסייע לתינוק/ פעוט לעשות הפרדה בין היום ללילה. הוא עוזר לתינוק להיפרד מהיום שעבר ולהיכנס לשינה טובה, עמוקה ורצופה כשהוא נינוח יותר.
טקס השינה הוא בעל חשיבות מכרעת על אופי ההירדמות והשינה של הילד.
הוא נחוץ לילדים בכדי לתת להם תחושת בטחון, ובכדי לאותת לילד שהשינה מתקרבת.
שינה טובה מתחילה בהרדמות טובה, שמקורה בפרידה נכונה מההורה אחרי טקס השינה.
חשוב שטקס השינה יתחיל כל יום באותה השעה ושסדר הפעולות יהיה קבוע (למעט ערבים בהם אתם יוצאים מהשגרה: ארוחות שישי, אירועים וכו'…). הפעילות אותה אתם מחליטים להעביר יכולה להשתנות. למשל: ספר, משחק או שיר.
כל משפחה מחליטה מה כולל טקס השינה של הילד ואורך הטקס.
חשוב שבזמן טקס השינה תהיו רק עם הילד ולא עסוקים בסלולרי, כביסות וכו'.
מותר לבכות- חייבים להגיב
"אני אתן לו לבכות, זה מפתח את הריאות", "אני לא רוצה להרים אותו בכל פעם שהוא בוכה כדי שלא יהיה מפונק".
גם אתם מתחבטים בשאלה הזו?
בואו נבין כמה חשוב כן להיענות לבכי של הילד שלנו.
בשנה הראשונה לחייו של התינוק הקשר בינו לבין הוריו הוא בעל משמעות עצומה להמשך החיים שלו.
הדפוס שנוצר בקשר הראשוני בין התינוק להוריו והחוויות שהתינוק חווה בשנה הראשונה הם אלו שיוצרים תבנית שתשמש אותו לאורך כל חייו בדימוי העצמי שלו וביצירת קשרים עם אנשים אחרים.
תינוק שההורה זמין ורגיש לבכי ולמצוקתו, מפתח ביטחון פנימי שהוא אינו לבד, ושיש לו על מי לסמוך. הוא מועד פחות לפתח חרדת נטישה, תחושת חוסר ביטחון וחרדה במצבים של פרידה, בניגוד לתינוק להורה שאינו מספק מענה לבכי.
לכן, התפקיד העיקרי שלנו כהורים הוא להוות בסיס בטוח לתינוקנו. לבסס לו את הביטחון ולגרום לו להבין שכשהוא צריך שירגיעו אותו, אנחנו נהיה שם בשבילו.
חשוב להבין: מבחינת התינוק כל פעם שהוא חש מצוקה, הוא בוכה. זוהי דרך ההתקשרות היחידה שלו, ואנו ההורים צריכים לספק לו את המענה כדי לפתח את הביטחון שלו.
הביטחון העצמי והאמון הזה (שאנו מעניקים לו) ילוו אותו לאורך החיים לגביי העולם והסביבה שלו.
