הוא הגיע קצת זעוף, מפגין זלזול, מביט בהפגנתיות בטלפון. הוא לא רצה לבוא! זה היה ברור.
הוא כאן בגלל אישתו, שהביטה בי בעיניים עייפות, שגילו את הרצון שלה לשינוי. הוא מצידו, בטוח שהוא מתקשר נכון עם הילד, אבל לא מבין מדוע הילד לא מתקשר איתו? הוא בעיקר לא הבין מדוע הוא בכלל כאן?!
התחלנו לשוחח, להבין, לשאול, ללמוד…
לבסוף שאלתי אותו:
"איך לדעתך הבן שלך מרגיש כשאתה לוקח אותו בכוח לאמבטיה?"
תחילה ענה שהכל רגיל, זו הרוטינה בזמן האחרון, הכל עושים בכח.
לאחר מכן שאלתי: "איך הוא היה מרגיש אם מישהו גדול פיזית וסמכותי שהוא תלוי בו, היה מחזיק אותו ומכניס אותו בכוח לאמבטיה"?
השאלה נותרה תלוייה באוויר… לרגע חשבתי שהוא יקום ויילך אבל הוא הביט בי קצת בהלם וענה: "מושפל…"
הוא הבין!
קיימת דרך אחרת להגיע להבנה עם ילדינו. אנו רק צריכים להיות מוכנים ללמוד אותה.
אחד הדברים החשובים ביותר שיקלו עלינו וילדינו הוא תיאום ציפיות. להכין את הילד למה שעתיד לקרות.
במידה והילד באמצע סדרת טלוויזיה או משחק, חשוב להכין אותו לכך שעוד מעט אתם תכבו את הטלוויזיה או שהמשחק ייגמר וכו'.
חשוב לא לעשות זאת באמצע וללא הודעה מוקדמת.
בואו נדמיין סיטואציה:
אתם רואים פרק מותח בפאודה. אתם ממש מרגישים את המתח, הלחץ באוויר, הם בדיוק מגיעים להציל את… ושנייה לפני שהם מגיעים… מכבים לכם את הטלוויזיה ואומרים לכם ללכת להתקלח/ לאכול!
מה תרגישו? אני בטוחה שזה יכעיס אתכם מאוד!!!
תבינו, זה בדיוק מה שהילדים שלכם מרגישים. הם בדיוק באמצע, הם ממש בתוך המשחק/ סידרה.
כעת, בואו נדמיין סיטואציה שונה:
לפני שאתם מתחילים לראות את הסדרה, מודיעים לכם שבשעה XX:XX אתם צריכים לצאת.
כעת, אתם יכולים לתכנן את הזמן ולהבין שיש סיכוי שלא תספיקו לראות את סוף הפרק. ייתכן שתתבאסו שלא תספיקו לראות, אבל לא תכעסו. הכינו אתכם, ידעתם מראש.
לילדים קטנים אין אמדן של זמן, לכן אם תאמרו להם שעוד 5 דק' תצטרכו לכבות את הטלוויזיה, זה לא יגיד להם כלום. תסבירו באופן שיוכלו לאמוד את הזמן כמו: "בסוף הפרק הזה תתקלחי" או "תוכלי לשמוע עוד 2 שירים ונלך".
הכנה מראש תפחית משמעותית את הכעסים, המריבות וההתנגדויות.
זה לא מעיד בהכרח שהכל יתנהל בצורה חלקה ונעימה, אך אין ספק שלמרות התסכול, הם יבינו.
