בשנתיים האחרונות, אנו חווים תקופה לא פשוטה.
תקופת הקורונה כפי שוודאי כולכם מרגישים, מלווה בהמון חוסר שליטה, חוסר וודאות והרבה בילבול.
כמובן שיש לה גם צדדים יפים, שהעיקרי ביניהם הוא ההיכרות החדשה לעומק את ילדינו (גם אם שיגעו והוציאו אותנו מעט מאיזון). ראינו כמה הם גדלו והתפתחו. בילינו איתם שעות על גבי שעות, שבתקופות רגילות לא היינו מוצאים את הזמן…
יחד עם זאת, אני רוצה לומר שלרוב ההורים שמגיעים אליי בתקופה האחרונה, קיים נושא משותף לגביו הם רוצים להתייעץ: "רגרסיה".
הילדים חווים רגרסיה בשינה ובצרכים.
בנוסף, ההורים חווים גם שינוי בהתנהגות הילדים, גבולות שטושטשו, העסקת יתר ומאבקי כוח.
תחשבו רגע, כמה אנחנו המבוגרים, ההורים, מבולבלים, מרגישים חוסר וודאות, חוסר שליטה, דאגה נוראית כלפי המצב הכללי/ תעסוקתי/ מסגרות הילדים ועוד.. רק זה מערער אותנו.
אם אנחנו מרגישים כך, אז מה הילדים שלנו מרגישים?
לילדים בשנתיים האחרונות לא ממש קיימת שיגרה.
מסגרות הילדים השתנו לחלוטין מכל מה שהכירו. הם לא הולכים לגן/ בי"ס, לא ממש נפגשים עם החברים או משפחה. אין שגרה קבועה אלא לרוב "זורמים עם היום".
הילדים מרגישים שאין להם שליטה. וכשזה קורה, הם נצמדים למקומות היחידים שיודעים בוודאות שהם אלו ששולטים בהם: אוכל, שינה וצרכים. לכן נראה הרבה רגרסיות במקומות הללו.
מה לעשות כשאנו חווים רגרסיה בצרכים אצל ילדים שכבר היו גמולים?
- ראשית, חשוב לצאת מנקודת הנחה שילד שהיה כבר גמול ופיספס, מרגיש לא בנוח ולא נעים לו.
- הכי חשוב להגיב בצורה אמפתית: "לא נורא מתוק, זה קורה", לשטוף אותו ולחזור לשגרה.
- חשוב מאוד לא לעשות מזה עניין או לכעוס.
אל תתעכבו ותבצעו שיחות איתו. הוא כבר יודע לעשות את הצרכים בשירותים. הוא לא צריך שתזכירו או תעירו לו. - במידה ואתם רואים שזה נמשך מספר ימים ברצף, התגובות שלו מלוות בבכי היסטרי, הוא חווה יותר תסכול, או שיש שינוי בתיאבון שלו, נסו לעצור. לדבר איתו ולהבין מה הוא צריך על מנת להתמודד עם המצב.
