"מלך באמת"
כתבה: לילך יצחקי
איורים: שירלי ויסמן
לפעמים, אנחנו ההורים, חיים את החיים/ חלום שלנו דרך הילדים. במה זה מתבטא? תחשבו על זה רגע, האם הילד/ה שלכם באמת רוצה ללכת לחוג כדורגל? או שהאבא לחץ קצת גם אם הילד/ה לא ממש אוהב/ת או רוצה בכלל ללכת?
האם הילד/ה שלכם באמת רוצה ללכת לשיעור פסנתר? או בגלל שהכריחו אתכם בתור ילדים או הלכתם מרצונכם, אתם חושבים שזו הדרך הנכונה?
האם הילד עושה מה שבאמת מעניין אותו או מה שמעניין אתכם?
עכשיו, שלא ישמע לרגע שאני מזלזלת בחוג לכדורגל או חוג למוסיקה. ממש לא! ההיפך, זה חשוב לחוות לדברים. אני רק רוצה להעביר את המסר שנכון, חשוב להתנסות ולהבין מה הילד רוצה. אם לא יתנסה אז לא ידע. אך חייבים להבין היכן עובר הגבול בין ללכת מרצון, להכיר ולהרחיב אופקים לבין להכריח ולסבול בכל פעם שהולכים לחוג.
הילדים לא צריכים לרצות אותנו. הם צריכים להיות מרוצים כי הם עושים את מה שהם אוהבים. אם הם ילמדו מה הם אוהבים ויוכלו להתעסק בזה, הם יהיו אנשים מאושרים וחיוביים יותר.
לא רק בחוגים זה מתבטא. ניתן לראות את זה גם בדרך בה אנו חושבים שהילדים שלנו צריכים להיות או להתנהג:
".. אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּעַל תְּכוּנוֹת מַלְכוּתִיּוֹת
כְּיָאֶה לַמְּיֹעָד לִהְיוֹת מֶלֶךְ הַחַיּוֹת:
אַמִּיץ!
מְסֻדָּר!
אַחְרָאִי!
מְאֻרְגָּן!
…
בְּקִצּוּר, מַנְהִיג אֲמִתִּי.."
קיימות תכונות אופי או תכונות אחרות שמשפיעות על התנהגותנו. צריך להבין שהילדים שלנו הם לא רובוטים. ברוב המקרים, ככל הנראה, הם לא ינהגו כמונו וגם לא ניתן לצפות מהם לכך.
הם בעלי אופי ואישיות מיוחדים וצריך ללמוד לקבל זאת בהבנה.
