גמילה מחיתולים הוא שלב התפתחותי שכל ילד (וגם כל הורה) עובר.
זהו שלב נהדר, שבו למעשה הילדים שלנו עוברים עוד שלב בדרך להתבגרות. כשהם מורידים את החיתול, אנחנו ההורים, מבינים שיש לנו כבר "ילד גדול".
באותה נשימה, חשוב לומר שלפעמים התהליך יכול להיות ארוך וממושך, מלווה בתיסכול והוא לא פשוט.
בסופו של דבר זה תלוי מאוד בהורים. בדרך שמנהלים את התהליך והמסרים שמעבירים לילדים שלנו.
אשתף אתכם בתהליך הגמילה עם איתן ילדי הראשון.
היא הייתה מהירה, פשוטה ולא נתקלנו ביותר מידי בעיות. לכן, כשהתחלנו את תהליך הגמילה עם ביתי (יובל), היינו בטוחים שהכל יעבור בצורה חלקה.
ובאמת ברגע שהתחלנו את התהליך, הייתה הצלחה אדירה עם הפיפי. כבר ביום השני, הילדה הלכה לשירותים ועשתה פיפי. בלי פיספוסים. אבל עם הקקי…. לא ממש.
היו רק פיספוסים… את הקקי היא עשתה רק בתחתונים. אנחנו בית אדלריאני (בכל זאת מדריכת הורים שנושמת וחיה את התאוריה), אנחנו מכילים וסבלניים. אבל אחרי 6-7 חודשים של קקי בתחתונים, הגענו לקצה. הסבלנות הפכה לתסכול, חוסר אונים והמון כעס.
לא שמנו לב לדברים הקטנים שלא מאפשרים לה להתקדם לשלב הבא.
כאן הבנתי שחסר לי החלק בפאזל. עניין הקקי והפיפי יושבים על הרבה דברים מעבר לעשיית הצרכים בשירותים. פנינו לעזרה. ליועצת גמילה מחיתולים שתעזור ותספק זווית נייטרלית, כי אין ספק שפיספסנו משהו.
באותה הזדמנות נרשמתי להשתלמות, ללמוד את שיטת ב.ע.צ.מ.י על מנת להבין לעומק את עניין הגמילה מחיתולים ולעזור לאנשים שחוו את הקושי שאנחנו חווינו.
ערכנו 2 פגישות שאחריהן יובלי עשתה קקי בשירותים!!!!!!!!
איך זה קרה?
הבנו שעניין הקקי אצלה מתחבר לעניין שליטה.
בעיקרון, קיימים יש 3 מוקדי שליטה בלעדיים (לילדים), שרק הם שולטים בהם: שינה, אכילה ועשיית צרכים.
ילדים לא ילכו לישון רק כי אנו לוחצים על כפתור. הם לא יאכלו רק כי אנו רוצים שיאכלו והם לא יעשו את הצרכים שלהם בפקודה שלנו. זה אך ורק בשליטתם. רק הם יחליטו מתי הם יעשו כל פעולה.
נחזור שנייה לסיפורה של ביתי.
הבנו שפתאום אנו "לוקחים" לה את העצמאות בדברים הקטנים.
כשהיא הולכת לעשות פיפי- אנחנו מפשיטים אותה, לא מאפשרים לה להתפשט. מצחצחים לה את השיניים, והדבר הכי קשוח שהבנו שעשינו היה שכעסנו עליה בכל פעם שפיספסה…
ביום שהחלטנו לשחרר ואפשרנו לה לעשות את הדברים לבד, משהו השתחרר אצלה.
ערכנו איתה שיחה ואמרנו לה שכל עניין הפיפי והקקי הוא שלה, ושאנו סומכים עליה- "כאשר תהיי מוכנה לעשות לבד בשירותים, תלכי ותעשי". באותו הערב, הילדה הודיעה לנו שיש לה קקי והלכה לשירותים. כמובן שבעלי ואני היינו קצת סקפטיים, כי זו לא פעם הראשונה שזה קורה. אבל אז, הילדה צרחה בהתלהבות "אמא! אבא! עשיתי קקי בשירותים!!!!! באותה השנייה נכנסנו לשירותים ובאמת זה מה שקרה!!!
ואז, היא אמרה לי משפט שפשוט העיר אותי, כמו סטירה מצלצלת: "אמא, את יודעת למה עשיתי קקי בשירותים? כי את ואבא סומכים עליי!!!!!"
אז מדוע אני מספרת לכם את כל זה? לא בשביל מחיאות כפיים או שתהיו גאים בי. אלא מהמקום שאפשר לעשות את הדברים אחרת.
אני יכולה לומר בוודאות כשקיים קושי, העניין הוא הרבה מעבר לעניין הצרכים.
אני אדאג ללמד אתכם להבחין היכן האחריות שלכם מסתיימת והיכן האחריות של הילדים מתחילה. נלמד יחד איך הילדים יעשו את הצרכים בעצמם ללא תלות בכם.
נבין יחד מתי והאם הילדים מוכנים להתחיל את תהליך הגמילה וכמובן נכין גם אתכם לתהליך הזה. כיצד להגיב, להתייחס, לאפשר. ילד שיבין שהוריו לא סומכים עליו, פשוט לא יסמוך על עצמו ולכן זה לא יצליח.
חשוב להבין- לכל ילד יש את הקצב שלו.
