בניית חוסן רגשי לילדים היא המשימה החשובה ביותר שלנו כהורים בזמני אי-ודאות. המציאות הישראלית מפגישה אותנו פעם אחר פעם עם מצבי קיצון. מבצעים צבאיים, מתח ביטחוני או תקופות של אי-ודאות חברתית. במצבים כאלו, אנחנו ההורים מוצאים את עצמנו בסיטואציה בלתי אפשרית: לנסות להשרות ביטחון על הילדים כשבפנים הלב שלנו דופק והסבלנות נגמרת.
כמדריכת הורים, אני רוצה לומר לכם קודם כל: זה בסדר לא להיות במיטבכם. הלחץ שאתם חווים הוא אנושי, והוא חלק מהמנגנון שנועד להגן עליכם. אבל כדי שהילדים שלנו לא יטבעו בתוך הסערה הזו, אנחנו חייבים ללמוד להיות ה"מצפן" שלהם.
שלב א': זיהוי ובידוד ה"פיצוץ"
הילדים שלנו הם כמו מראות; הם קולטים את רמת האדרנלין שלנו עוד לפני שפתחנו את הפה. כשאנחנו בלחץ, אנחנו נוטים להתפרץ, לצעוק ולהיות פחות מכילים.
- מה עושים? ברגע שזיהיתם שאתם "על הקצה", קחו פסק זמן מודע. כנסו לחדר אחר, נשמו עמוק, ספרו עד 10. המטרה היא לא להעלים את הפחד, אלא למנוע ממנו לנהל את האינטראקציה עם הילד.
שלב ב': שיתוף רגשי מתווך
אל תסתירו את העובדה שקצת קשה. הילדים מרגישים שמשהו קורה, והסתרה רק מגבירה את החרדה שלהם.
- איך עושים זאת? שתפו בהרגשה שלכם במינון מתאים לגיל. "גם אמא הייתה צריכה רגע לעצמה כדי להירגע, עכשיו אני כאן איתכם". כשאתם משדרים רוגע לאחר סערה, אתם מלמדים אותם מודלינג של התמודדות.
שלב ג': הבנת הרגרסיה
בזמני חירום, אנחנו רואים לעיתים קרובות נסיגה (רגרסיה) בהתנהגות: ילדים שנגמלו חוזרים להרטיב, קשיים בהרדמה, או פחד לישון לבד.
- הגישה שלי: אל תילחמו ברגרסיה. היא ביטוי לצורך בביטחון. היו סבלניים, חבקו יותר, ואפשרו להם לבטא את התסכול. עם זאת, שמרו על מסגרת וגבולות (גם אם גמישים יותר), כי גבולות הם אלו שמעניקים לילד תחושה שיש מישהו שמנהל את האירוע.
סיכום: מחר הוא יום חדש
הילדים שלנו לא זקוקים להורים רובוטיים שלא מפחדים לעולם. הם זקוקים להורים אנושיים שיודעים להגיד "קצת קשה עכשיו, אבל אנחנו עוברים את זה יחד".
מרגישים שאיבדתם את השליטה בבית בגלל המצב?
מצבי חירום הם זרז למאבקי כוח ולקשיים רגשיים שצפים מעל פני השטח. אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לכלים ספציפיים להחזרת השקט לבית או להתמודדות עם פחדי לילה ורגרסיה של ילדיכם, אני כאן.
בואו נחזק את החוסן המשפחתי שלכם יחד.
