הורים רבים שמתחילים תהליך פרידה מחיתולים נוטים להשתמש ב"שוחד" רגשי: "אם תעשה בשירותים, תקבל מדבקה / ממתק / צעצוע". זה נראה כמו הפתרון הקל לזרז את התהליך, אך כמדריכת הורים בגישת אדלר, אני רוצה להציע לכם זווית אחרת. עידוד בגמילה מחיתולים הוא כלי עוצמתי, אך כשהוא הופך לפרס חיצוני, הוא עלול לעכב את הילד במקום לקדם אותו.
פרסים או חרדת ביצוע? הצד הפחות מוכר של הפרסים
כשאנחנו מציעים פרס על הצלחה בשירותים, אנחנו יוצרים אצל הילד "חרדת ביצוע" סמויה. הוא מתחיל לחשוש: "מה יקרה אם מחר לא אצליח? האם אמא תתאכזב? האם לא אקבל את הצעצוע?". במקום שהתהליך יהיה על הקשבה לגוף וסיפוק עצמי, הוא הופך לתהליך של ריצוי ההורה.
איך ליישם עידוד בגמילה מחיתולים (בלי ה"שמפניות")
אז איך חוגגים הצלחה בלי להלחיץ? הנה הדרך להפוך את ההצלחה לחלק מתחושת המסוגלות של הילד, ללא תמריצים חיצוניים:
- התמקדו בתחושה של הילד: במקום רק "אני גאה בך", אמרו: "בטח נעים לך מאוד עכשיו שהצלחת לעשות בשירותים". הפוקוס עובר מהאישור שלכם להרגשה שלו.
- שמרו על שמחה מאופקת: זה מרגש, נכון, אבל התלהבות מוגזמת משדרת לילד שהנושא הזה דרמטי מדי. שמחה שקטה ואותנטית משרה ביטחון.
- חיזוק תחושת ה"ילד גדול": הדגישו את המסוגלות שלו. אמרו "כל הכבוד, עשית כמו ילד גדול בשירותים". זהו חיזוק של תחושת השייכות והערך העצמי שלו.
למה הדרך הזו עובדת טוב יותר לטווח הארוך?
בניגוד לפרסים שנגמרים או מאבדים את ערכם, עידוד בגמילה מחיתולים בונה אצל הילד מוטיבציה פנימית. הוא לומד לסמוך על עצמו ולהאמין ביכולות שלו – שיעור שילווה אותו הרבה מעבר לתקופת הישבנון.
מרגישים שהגמילה הפכה למסחר בפרסים?
אם נקלעתם למאבקי כוח, או שהילד מסרב לעשות ללא הבטחה למתנה, אתם לא לבד. הדרכה ממוקדת יכולה לעזור לכם להחזיר את האחריות לילד ולסיים את תהליך הגמילה באווירה חיובית ומעצימה.
[רוצים ללמוד איך לעודד נכון בשיטת ב.ע.צ.מ.י? לחצו כאן לתיאום פגישת ייעוץ]
